איזה לקח לא למדתם מקריסת החניון ברמת החיל

החניון ברחוב הברזל שברמת החייל קרס. כל מי שהיה מחובר לאדמה בשבוע האחרון לא יכול להתעלם מהרעש התקשורתי שהיה סביב האירוע, וכל זאת בלי להתחיל להזכיר את מאות הודעות הוואצאפ והאי-מיילים שעברו בין כל מי שקשור לענף הבניה. סרטונים ותמונות מכל זווית אפשרית ובכל כיוון הועברו מאחד לשני, ככה שלא נשאר הרבה מקום לדמיון באשר למה אירע שם.
וממש כמו פטריות אחרי הגשם התחלתי לקבל ניתוחים באשר לאיך קרה אסון שכזה במדינת ישראל. כל מי שסיים קורס בטון 1 בציון 60 ומעלה אוטומטית מינה את עצמו למומחה בתחום, שופט וגוזר הדין של כל מי שהיה קשור למגוון המחדלים שגרמו לאסון.
אבל יותר מכל תפסה אותי כתבה שפורסמה בעיתון "ישראל היום" בסופ"ש.

בכתבה ראיינו את פרופ' יעקב בלוך (גילוי נאות: במהלך הלימודים שלי הוא לימד אותי מספר קורסים באונ' אריאל). בכתבה פרופ' בלוך אמר:

"כשלים נובעים מסיבות שונות. נתחיל בסיבה הראשונה: טעות בתכנון. זה יכול להתבטא בדבר מה שמתקנים תוך כדי עבודה או במשהו שנשאר בבניין ולא מתגלה, או שמתגלה כנזקים מקומיים... תכנון לקוי קורה לכמעט כל מהנדס. לחלקם זה קורה לעיתים קרובות יותר ולאחרים-רחוקות יותר. זו הסיבה הנפוצה ביותר."

פרופ' בלוך ממשיך ומסביר כי מערום האדמה ככל הנראה לא היה ידוע למתכנן ופעולת הטרקטור יכולה לגרום לתנודות שלא נלקחו בחשבון בזמן התכנון.

הכתבה הזאת בהחלט הזיזה אצלי משהו בראש. פרופ' בלוך לא חידש לי כלום  מבחינת פרטי המקרה שלא ידעתי לפני. אבל הדרך שבה פרופ' בלוך אמר שמהנדסים טועים בביטחון ובהחלטיות נותנת ממש תמונה ברורה על מהם נקודות התורפה של ענף הבניה מהצד של המתכננים ומהנדסי הביצוע, ואיפה הטעויות קורות אצל כל אחד מהצדדים המעורבים בתהליך הבניה .

אז ניתחתם את המקרה, שפטתם את האשמים וגם מיהרתם לתלות אותם בכיכר העיר למען יראו ויראו (עובדה קטנה רק כדי להסביר לכם מה הולך לקרות עכשיו- אסון וורסאי התרחש במאי 2001. האשמים נכנסו לכלא באוקטובר 2004. אין שום סיבה למהר להשחיז את הסכינים) אבל מה עם הלקח?

מי שחושב שמה שקרה שם לא יכול לקרות לו ,בין אם הוא מבצע או מתכנן, הוא או טיפש או גאוותן. אין עוד אפשרות במקרה זה.

כיום רוב הסטודנטים אשר מסיימים את התואר, פונים או לתחומי הביצוע והפיקוח או לתחום התכנון . ולכן החלטתי לחלק את הפקת הלקחים שלי לשניים: תכנון וביצוע.

תכנון

אני עוד זוכר את היום הראשון שלי בעבודה במשרד מהנדסים כאילו זה היה אתמול. סטודנט שנה רביעית שחוץ מלדעת למתוח כמה קווים באוטוקאד לא יודע יותר מידי. בחודש הראשון לעבודתי, כל שאלה שרציתי לשאול שאלתי קצת בבושה.  לא היה לי נעים להפריע לעבודתם של מהנדסים אחרים עם השאלות שלי. אחרי חודש הבנתי שככה אני לא ממש אתקדם לשום מקום והחלטתי להיפטר מכל טיפת בושה .

כל בעיה שהייתה  הלכתי לשאול מישהו, אם לא הייתי בטוח באלמנט שתכננתי ביקשתי ממישהו אחר שיבדוק את מה שעשיתי, וכל תוכנית שעשיתי הדפסתי וביקשתי מהמהנדס האחראי במשרד לבדוק אותה לעומק.

מהנדס מאוד מוכשר אמר לי פעם " איך אתה נהיה מומחה בתחום? אתה גונב קצת ידע מכל אחד עד שאתה יודע המון".

עד היום אני מבקש מחברים לשלוח לי תכניות שהם מוציאים במשרד. לא כי אני לא יודע לתכנן בניין או איך להרכיב תכניות עבודה אלא בגלל שאני מוצא הרבה מאוד פעמים דברים חדשים ללמוד מתוכניות של אנשים אחרים ( זוכרים מה אמרנו? לגנוב ידע) , וגם אם אני לא מוצא שום דבר חדש בתוכנית של מישהו אחר אני נחשף לדרכים שונות להוציא תכניות ולפתור בעיות שלא תמיד הייתי מגיע אליהם לבד.

מניסיון של עבודה עם מאות סטודנטים אני יכול להצביע על בעיה זו כבעיה אשר מופיעה כמעט אצל כולם. מי שחושב שזה שהוא סיים תואר בהנדסה הוא יכול לתכנן בניין אז צר לי לאכזב אותו. בין אם אתם מהנדסים עם ניסיון או רק מתחילים לעבוד בתחום התכנון העצה הזאת יכול לעזור לכם יותר ממה שאתם חושבים. תשאלו, תתייעצו, תבדקו כל דבר פעמיים. זה אולי לא תמיד נעים ונוח אבל זה בוודאות מקטין את הסיכוי שלכם לטעות בצורה משמעותית.

פיקוח וביצוע

בתחומים אלה אולי כדי קודם להסביר מהו מסלול חייו של מהנדס: הוא מסיים את הלימודים, מתחיל לעבוד בחברה כלשהי לביצוע או פיקוח , ואחרי שבוע הוא כבר מבין כמה שהוא לא מבין כלום. הידע שלו בקריאה והבנת תכניות בניין הוא חלש, הידע שלו בהבנת דרכי התכנון הוא מוגבל ,בניהול העבודה ובפיקוח על קבלני המשנה הוא לרוב לא בטוח מהו מקומו.

וכאן הוא מתחיל לשאוב את הידע מהמהנדסים סביבו. הוא מחקה את מנהלי הפרויקט ומהנדסי הביצוע שמסביבו.

עקרונית , אין באמת בעיה עם זה. יש הרבה מאוד מהנדסים ומנהלי פרויקט מעולים , ואם דור ההמשך יראה כמוהם אז הרווחנו. אבל מה קורה אם מנהל הפרויקט אינו דמות לחיקוי? מה עם מהנדסי הביצוע לא באמת פועלים על פי דרישת המתכנן? ניחשתם נכון- גם הוא כנראה בעתיד ירשה לעצמו לקחת את דרישות המתכנן בערבון מוגבל.  ממש כמו שהקבלן העמיס יתרה (על פי החשד) את התקרה של החניון וזאת מבלי להתייעץ קודם עם המתכנן. גישה זו שהתוכנית היא בגדר המלצה בלבד קיימת בלא מעט אתרי בניה ,לצערי הרב , זו אולי הנקודה החשובה ביותר והלקח  שאפשר לקחת מהמקרה המצער הזה.

יושב המהנדס במשרד וקובע עוביי תקרות, כמויות ברזל ומיקומי אלמנטים בהתאם לשיקולי התכנון שלו ועל פי כל התקנים. משהו לא נראה לכם? לא בטוחים מה לעשות? רוצים להוסיף משקל נקודתי במקום מסוים? תשאלו!

כל הגורמים שמעורבים בתכנון וביצוע המבנה צריכים לעבוד בשיתוף ולהיות מעודכנים בכל השינויים שיכולים להשפיע על התוצר הסופי. הדרך היחידה למנוע מקרים כאלה בעתיד היא להרים טלפון למהנדס האחראי ולשאול אותו לגביי שינוי כזה או אחר. יתרה מכך- זוהי עבירה על החוק שכן המהנדס מאשר את התוכניות שהוא תכנן ולא את התוכניות שהמבצע חושב שצריכות להיות. לצד כל תכנית יש את שם המהנדס ( או המשרד שלו) ואת מספר הטלפון והאימייל, אלו לא נועדו לקישוט אלא לפניה למהנדס בכל שאלה שהיא.

כל מי שהוא בעל קצת ניסיון יודע טוב מאוד שטעויות בתכנון ובביצוע קרו בעבר וכנראה גם יקרו בעתיד. הדרך היחידה למנוע אסונות בסדר גודל כזה היא להגביר את רמת הפיקוח על הביצוע ועל התכנון ( פרופ' בלוך מדבר על הקמת משטרת בניה לאישור כל תוכנות הבניה) ואז אולי נוכל להגיע למצב בו אם כבר קורות טעויות הן לא יהיו בסדר גודל כזה.

אבל בסופו של יום אין באמת דרך להוריד לאפס את כמות הטעויות ,כי מהנדסים בונים בניינים וכמו שאומר פרופ' בלוך- מהנדסים טועים.


אהבתם את הכתבה? פרגנו לנו בלייק בעמוד הפייסבוק של האתר! 

לכל הכתבות בנושא פרויקט גמר למהנדסים והנדסאי בניין לחץ כאן.

לצפייה בחינם בסדרה של 3 סרטונים בנושא תכנון תקרה בקומה טיפוסית לצפיה לחץ כאן.

 עבור הנחיה וליווי בפרויקטי גמר ניתן לפנות במייל : Paz.Yaacoby@gmail.com  או בעמוד צור קשר.